<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן ל"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
טעם תקנת הקדיש שאומר על אביו ועל אמו. כתב הרמנ"ע מצוה לומר קדיש על אביו ועל אמו אבל אין לומר קדיש בשביל אמו בחיי אביו אם אביו מקפיד ואף על פי שעשתה צואה לומר הקדיש בשבילה מ"מ כבוד האב קודם לכבוד האם. ותקנו ז"ל לומר קדיש על מה שנמצא באגדה פעם אחת פגע ר' פלו' במת אחד שהיה מקושש עצים ונושאן על כתפו אמר לו בני למה לך אמר לו ר' כה משפטי כל הימים להביא באש של גיהנם להיות נדון בה אמר לו ואין מי שיוכל להצילך מן הצער הגדול הזה אמר לו אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש או יפטור בנביא לכבוד השם בעבורי ואם יעשה כן ידעתי כי זכותו תעמוד אלי ויגן בעדי ויבא ר' פלו' ויגד זה לבנו של מת ויעש כל אשר אמר. לימים נגלה המת אל החכם הנזכר פעם אחרת ויאמר לו תנוח (נפשך) דעתך שהנחת את דעתי ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חדש וגם להפטיר בנביא. ויש מתפללין בכל מוצאי שבת תפלת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרין הרשעים לגיהנם ששבתו בשבת ואיפשר שיגן עליהם אותה תפלה וכן יהי רצון.
